"הימין" בישראל הוא אכן "הנכס הפוליטי" העיקרי השומר על הציונות, יישוב ארץ-ישראל ואחדות עם ישראל, גם אם לא תמיד הוא עושה זאת ביעילות ובשכל רב. השגיאה הגדולה של "הימין" בשלוש השנים האחרונות, אשר נמשכת גם בימים אלה, היא ההתמכרות "לביביזם". נתניהו הוא ללא ספק פוליטיקאי ממולח ומנוסה, אבל יתרונו הגדול ביותר הוא שהצליח לבלבל את תומכיו להאמין שהוא גם חושב כמותם. הואיל והוא "דובר את שפתם" או מסוגל להגות את המילים החשובות ביותר במילון "הימין", הוא גם כביכול מאמין בדברים ומחויב להם.

ליבי ליבי על איילת שקד שכולם עושים עליהום על המעידה הלשונית שלה באנגלית בכנס בישראל. מוצאים את הקורבן התורן, מגחכים אותו ומראים עד כמה חושף הפשלה של המנהיג חשוב לעומת הידוען המגוחך. פעם היו אלה תוכניות המצלמה הנסתרת, אחר כך עברו לבדיחות הגזעניות על כורדים ופולניות, כולם טיפשים, רק חושף החולשה הוא החכם. נראה אותו משתתף בכנס, לא באנגלית, אפילו בעברית, כותב ספר, נואם, מרצה, או מתראיין בשידור חי.

זה לא סוד שאחת הרפורמות המצויות בחוק ההסדרים היא רפורמת החנייה במדרכות הצבועות בכחול-לבן. רוב הרשויות המקומיות מנפיקות תו חניה לתושבי הערים אשר מקנה זכות לחנות חינם בכל חניה המסומנת בכחול-לבן בעיר.

הבוקר שמענו שיזם נדל"ן ידוע נרצח אחרי שהסתבך בחובות של 342 מיליון שקל וחובות החברה שלו עומדים על כחצי מיליארד שקל. כיוון החקירה המרכזי הוא שהרצח בוצע על-רקע הסתבכותו הכלכלית וחובותיו לגורמים בשוק האפור. לקוחות רבים שלו טענו כי החברה העלימה מאות מיליוני שקל מהם, בין היתר על-ידי גביית מקדמות מרוכשים על דירות שכבר היו משועבדות לאחרים, הפקדת כסף בחשבון החברה במקום בחשבון נאמנות כנדרש, וערבויות שהעמיד כנגד הלוואות. החברה בבעלותו הייתה בהליך של פשיטת רגל, ואפילו הוצע למכירה ביתו הפרטי של היזם על-ידי הנאמן לנכסיו.

הדיעה הרווחת בקרב מבקרי הספרות היא שהספר הטוב ביותר שנכתב במאה העשרים הוא יצירת המופת של ג'ימס ג'ויס "יוליסס" על זוגיות, המתאר בזרם התודעה את חיי גיבורי הרומן ביום אחד בדבלין בשנת 1904. הספר כל כך מורכב וקשה לקריאה שנדרשו לי פעמיים על-מנת להתחיל לרדת לעומקו ועד היום כנראה הבנתי רק אחוז מזערי משבע מאות העמודים שלו, למרות שאני שולט באנגלית. עם זאת הספר כנראה השפיע עלי בתת מודע, כי היצירה הספרותית הראשונה שלי, המחזה "נלי דורון", מתבססת אף היא על האודיסיאה, אך בכך נגמר הדימיון.

יש 3 גורמים לחיזורו של נשיא טורקיה ארדואן אחרי ישראל:

החברה הממשלתית "דואר-ישראל" הייתה מאורגנת בעברה כיחידה מינהלית במשרד הדואר, שהפך למשרד התקשורת. בהמשך הוקמה רשות הדואר לפי חוק. זה לא הספיק לרפורמטורים, לרגולטורים, למפריטים וללליברטנים המקצינים. בהמשך הוקמה חברה ממשלתית לדואר, שנעשו בה שינויים אירגוניים משמעותיים, שהביאו התייעלות, חסכון, וצמצומים בכוח אדם בסניפים ובהוצאות, כשכל המהלכים בוצעו בשיתוף פעולה מלא של ועד העובדים והקשרי ההתאגדות המקצועית של העובדים עם ההנהלה. למרות זאת פועלת הממשלה בעקביות ובנחישות להחליש, ליבש ולנוון את הדואר ולהשניאו על ציבור המשתמשים. מטרת הממשלה להפריט את הדואר.

ב-16 באוקטובר נציין 135 שנה להולדתו של מי שהיה ראש הממשלה הראשון במדינת ישראל, דוד בן-גוריון. דוד גרין (בן גוריון) נולד ב-16.10.1886 בעיר פלונסק. הוא למד ב"חדר" מאוד חרדי. בילדותו, בהיותו בן 11, נפטרה אמו, אירוע שמאוד השפיע עליו. היתמות מאם חישלה אותו להיות עצמאי ולדאוג לעצמו. כך שבגיל 14 הוא עוזב את הבית ועובר לעיר הגדולה ורשה. מתבלט בגיל צעיר כנער מנהיג בחבורה.

מתי הופך ממשל לבלתי-רלוונטי? שאלה מצויינת וחשובה מאוד במדינות דוגמת ישראל, שבהן קצב האירועים, שינויים, אתגרים ואיומים מתחדשים - מהיר במיוחד. במדינה "עצבנית" כישראל, כל יום שעובר מבלי שקודמו בו נושאים מרכזיים ומבלי שנוצל בו זמנם של נושאי-משרות ובעלי-תפקידים לטובת הציבור ופתרון בעיות-שעה ולצידן קידום נושאים גדולים ורב-שנתיים - הוא זמן וכסף מבוזבזים ושני הדברים גם יחד הם פשע נגד הציבור, במודע ומתוך רשלנות.